רועי רוסטמי מנתח את סקטור האנרגיה הירוקה: הזדמנות היסטורית או טרנד חולף?
סקטור האנרגיה הירוקה הפך בעשור האחרון מאזור נישתי, שהיה נחלתם של אידיאליסטים וקרנות הון סיכון, לאחד התחומים המדוברים, הממומנים והמשפיעים ביותר בכלכלה העולמית. ממשלות ברחבי העולם מזרימות מאות מיליארדי דולרים לתמריצים, חברות ענק מתחייבות ליעדי "אפס פליטות", והמודעות הציבורית למשבר האקלים נמצאת בשיאה. התוצאה היא נחשול אדיר של הון הזורם לחברות העוסקות באנרגיה סולארית, רוח, אגירת אנרגיה, מימן ירוק ועוד.
השאלה הגדולה עבור כל משקיע אינה האם המעבר לאנרגיה ירוקה קורה, אלא מהי המשמעות הפיננסית של מעבר זה. האם אנו עומדים בפני הזדמנות השקעה היסטורית, בסדר גודל של המהפכה התעשייתית או מהפכת האינטרנט? או שמא מדובר בטרנד מנופח, בועה שנוצרה על ידי סובסידיות ממשלתיות וסנטימנט ציבורי, שסופה להתפוצץ ולהותיר מאחוריה שובל של משקיעים מאוכזבים?
רועי רוסטמי, סוחר ומשקיע ותיק עם ניסיון של למעלה מ-15 שנים בשוק ההון, ניגש לסוגיה זו עם הפרגמטיות והספקנות הבריאה שמאפיינות אותו. "בשוק, הנרטיב הוא כלי רב עוצמה. והנרטיב של האנרגיה הירוקה הוא אחד החזקים שראינו," הוא מסביר. "הוא משלב צורך קיומי, תמיכה פוליטית וחלום על טכנולוגיה שתציל את העולם. אבל כמשקיעים, התפקיד שלנו הוא להפריד בין הסיפור היפה לבין השורה התחתונה במאזן. עלינו לשאול שאלות קשות על רווחיות, הערכות שווי, ותלותיות. הניסיון שלי, שנבנה באקדמיה, בחדרי המסחר וגם תחת לחץ כמפקד בחיל הים, לימד אותי שתמיד צריך לבחון את יסודות הספינה לפני שיוצאים להפלגה, במיוחד כשהים נראה מבטיח אך סוער".
בניתוח זה, נפרק את סקטור האנרגיה הירוקה לגורמים, דרך עיניו של רועי רוסטמי, ונבחן את טיעוני התומכים והמתנגדים כדי לגבש אסטרטגיית השקעה מושכלת לשנים הבאות.
הצד השורי: מדוע זו יכולה להיות הזדמנות של פעם בדור
ישנן סיבות מוצקות להאמין שהמעבר לאנרגיה ירוקה הוא מגמת-על (Mega-Trend) בלתי ניתנת לעצירה, שתייצר ערך עצום בעשורים הקרובים.
1. הכרח גיאופוליטי וביטחון אנרגטי:
מלחמת רוסיה-אוקראינה שהחלה ב-2022 היוותה קריאת השכמה כואבת, במיוחד עבור אירופה. התלות בגז ונפט ממדינות בעלות משטרים לא יציבים או עוינים התבררה כחולשה אסטרטגית קריטית. נכון לספטמבר 2025, ברור שמדינות רבות רואות כעת במעבר לאנרגיות מתחדשות לא רק צעד סביבתי, אלא הכרח של ביטחון לאומי. אנרגיה המיוצרת מקרינת שמש ורוח בתוך גבולות המדינה היא נכס אסטרטגי שאינו תלוי בגחמות של דיקטטורים. לדברי רועי רוסטמי, "כאשר ביטחון לאומי פוגש אינטרס כלכלי, נוצר כוח מניע אדיר. זה כבר לא 'נחמד שיהיה', זה 'חובה שיהיה'".
2. דחיפה רגולטורית וממשלתית חסרת תקדים:
ממשלות ברחבי העולם שופכות כסף על הסקטור. ה-Inflation Reduction Act (IRA) בארה"ב, תוכנית ה-Green Deal באירופה, והתוכניות השאפתניות של סין – כולן מייצגות התחייבויות ארוכות טווח, המגובות במאות מיליארדי דולרים, שנועדו להאיץ את המעבר. כספים אלה מגיעים בצורת סובסידיות, הקלות מס, ומענקים, ומייצרים ודאות יחסית עבור חברות הפועלות בתחום ומפחיתים את הסיכון בפרויקטים עתירי הון.
3. ירידה דרמטית בעלויות והתקדמות טכנולוגית:
זו אולי הנקודה החשובה ביותר. בעשור האחרון, העלות המפולסת של אנרגיה (LCOE) מפאנלים סולאריים ומטורבינות רוח צנחה בשיעור של 80%-90%. כיום, במקומות רבים בעולם, ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת זול יותר מייצור חשמל מדלקים פוסיליים, גם ללא סובסידיות. במקביל, הטכנולוגיה של אגירת אנרגיה בסוללות משתפרת בקצב מסחרר, והיא המפתח לפתרון בעיית ההפסקות (Intermittency) של מקורות אנרגיה אלו.
4. אימוץ תאגידי ודרישה מהמגזר הפרטי:
לחץ מצד משקיעים, לקוחות ועובדים גורם למאות תאגידי ענק להתחייב ליעדי קיימות שאפתניים. חברות כמו גוגל, אמזון ומיקרוסופט הפכו לרוכשות הגדולות בעולם של אנרגיה ירוקה, כשהן חותמות על הסכמי רכישה ארוכי טווח (PPA) שמבטיחים הכנסה יציבה וידועה מראש ליצרני האנרגיה.
הצד הדובי: הסיכונים, המלכודות והסיבות לספקנות
כאן נכנסת לתמונה החשיבה הביקורתית והממושמעת של רועי רוסטמי. למרות הרוח הגבית האדירה, הסקטור רצוף בסיכונים שכל משקיע חייב להכיר.
1. רווחיות מפוקפקת ותלות בסובסידיות:
"חברה שהמודל העסקי שלה תלוי בהחלטה של פוליטיקאי היא חברה בסיכון גבוה," נוהג רוסטמי לומר. חברות רבות בסקטור עדיין אינן רווחיות באופן עקבי, ורווחיותן תלויה לחלוטין בתמיכה ממשלתית. מה יקרה אם ממשל חדש יעלה לשלטון ויחליט לקצץ בתמריצים? חברה שאינה יכולה לעמוד על רגליה שלה, ללא "קביים" ממשלתיים, אינה השקעה סולידית לטווח ארוך.
2. סביבת הריבית הגבוהה:
השנים 2023-2024 התאפיינו בעליית ריביות חדה בעולם. מנקודת המבט של 2025, ניתן לראות בבירור את הנזק שנגרם לסקטור. פרויקטים של אנרגיה ירוקה הם עתירי הון (CAPEX) ודורשים השקעות עתק מראש. כאשר עלות המימון (הריבית על הלוואות) עולה, הכדאיות הכלכלית של פרויקטים רבים נשחקת עד דק, וחלקם אף הופכים ללא כדאיים. חברות רבות עם מאזנים ממונפים התקשו לשרוד בסביבה זו.
3. חולשות בשרשרת האספקה ותלות גיאופוליטית חדשה:
הסקטור תלוי באופן קריטי בחומרי גלם כמו ליתיום, קובלט, ניקל ומתכות נדירות, המשמשים לייצור סוללות וטורבינות. הבעיה היא שכריית ועיבוד חומרים אלו מרוכזים בידיים של מדינות בודדות, ובראשן סין. הדבר יוצר פרדוקס: במאמץ להשתחרר מהתלות בנפט מהמזרח התיכון, המערב עלול למצוא את עצמו תלוי בחומרי גלם אסטרטגיים מסין. "מבחינה אסטרטגית, זו החלפת תלות אחת באחרת. זהו סיכון שאסור להתעלם ממנו," מזהיר רוסטמי.
4. אתגרי תשתית ואגירה:
השמש לא תמיד זורחת והרוח לא תמיד נושבת. כדי להבטיח אספקת חשמל יציבה, יש צורך בהשקעות אדירות בשדרוג רשתות החשמל (Grids) ובפתרונות אגירת אנרגיה בקנה מידה עצום. הטכנולוגיה קיימת ומשתפרת, אך העלויות עדיין גבוהות מאוד והפריסה איטית. ללא פתרון מלא ויעיל לבעיית האגירה, הפוטנציאל של האנרגיות המתחדשות מוגבל.
5. היסטוריה של בועות והערכות שווי מנופחות:
הסקטור חווה מחזורים של הייפ והתרסקות. שנת 2021 הייתה דוגמה קלאסית לבועה ספקולטיבית, שבה מניות של חברות רבות, חלקן ללא הכנסות כלל, נסחרו במכפילים דמיוניים. התיקון הכואב שבא לאחר מכן הזכיר למשקיעים שגם בטרנד החם ביותר, חוקי הכבידה הפיננסיים עדיין חלים.
הגישה של רועי רוסטמי: לא "האם" להשקיע, אלא "איך"
לאחר ששקלל את הסיכויים והסיכונים, מסקנתו של רוסטמי היא שהמעבר לאנרגיה ירוקה הוא אכן הזדמנות היסטורית, אך הדרך אליה רצופה מהמורות. לכן, הגישה שלו אינה הימור על "הדבר הגדול הבא", אלא בניית חשיפה מנוהלת סיכונים ומפוזרת היטב לסקטור.
- הימנעות מ"בהלת הזהב" – השקעה ב"מכושים ובאתים": במקום לנסות לנחש איזו יצרנית פאנלים סולאריים תנצח בתחרות העזה (הימור על "כורי הזהב"), חכם יותר להשקיع בחברות המספקות את ה"מכושים והאתים". אלו יכולות להיות חברות המייצרות רכיבים קריטיים, מפתחות תוכנה לניהול רשתות חכמות, או עוסקות בשדרוג תשתיות החשמל.
- פיזור על פני כל שרשרת הערך: תיק השקעות חכם בתחום יכלול חשיפה למספר תחומים:
- ייצור: חברות סולאר ורוח מבוססות עם מאזנים חזקים.
- אגירה: יצרניות סוללות וטכנולוגיות אגירה חדשניות.
- תשתיות: חברות המשדרגות את רשת החשמל ומספקות פתרונות העברה.
- יעילות אנרגטית: חברות המתמחות בבידוד, בנייה ירוקה וניהול צריכת אנרגיה.
- התמקדות ביסודות הפיננסיים: בסופו של יום, חברה היא חברה. רוסטמי מקפיד לבחון את המספרים שמאחורי הסיפור. הוא מחפש חברות עם תזרים מזומנים חיובי (או מסלול ברור להגיע אליו), רמות חוב נמוכות, והנהלה עם רקורד מוכח.
- פיזור גיאוגרפי: תלות יתר במדיניות של מדינה אחת היא מסוכנת. פיזור ההשקעות בין צפון אמריקה, אירופה ואזורים נבחרים באסיה יכול להקטין את הסיכון הרגולטורי.
סיכום: לא טרנד, אלא מרתון
ובחזרה לשאלה המקורית: הזדמנות היסטורית או טרנד חולף? התשובה, על פי ניתוחו של רועי רוסטמי, היא ברורה: המעבר לאנרגיה ירוקה אינו טרנד חולף. הכוחות המניעים אותו – גיאופוליטיים, כלכליים וטכנולוגיים – חזקים מדי והכרחיים מדי. זוהי אכן מהפכה בסדר גודל היסטורי.
אך דווקא משום שזו מהפכה, הדרך תהיה רצופה במהמורות, תחרות אדירה, פשיטות רגל ושינויים טכנולוגיים מהירים. זו לא ריצת ספרינט, אלא מרתון ארוך ומפרך. ההצלחה בו לא תהיה נחלתם של אלו שקופצים על העגלה עם כל פיסת הייפ, אלא של המשקיעים הסבלניים והממושמעים. אלו שיבצעו שיעורי בית, ינתחו את היסודות, ינהלו את הסיכונים בקפידה, ויבינו שההזדמנות האמיתית אינה במציאת "כרטיס הלוטו" הבא, אלא בהשקעה שיטתית וארוכת טווח בעתיד האנרגטי של כולנו.
תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.