בישראל, המונח שינה משותפת מוכר בעיקר בקיבוצים, שם היה נהוג שהילדים ישנים ביחד, בזמן שההורים ישנים בבית שלהם. בחברה המערבית הביטוי שינה משותפת, כמעט ולא מוכר, שכן אין מסגרות דומות לכך, לא עבור תינוקות ולא עבור ילדים גדולים יותר, ובטח לא עבור מבוגרים.
אך היום אנחנו כן יכולים למצוא מקורות ומצבים בהם יש שינה משותפת בקרב הורים ותינוקות. לא מעט הורים בוחרים שלא לתת לילדים שלהם לישון לבד. בדיוק כפי שהיה נהוג לפני מאות שנים. בזמנו המעבר נוצר בגלל שינויים חברתיים, כלכליים ואחרים. היום אנחנו יכולים לראות ניסיון לחזור אל הבסיס, לחזור אל דברים שהיו מקובלים בעבר, לפני שהחברה הפכה להיות תעשייתית ומודרנית.
המשמעות של שינה משותפת, זה לאפשר לתינוקות לישון עם ההורים שלהם, עד שיגדלו ויוכלו לישון לבד. ההנחה היא שבצורה כזו, התינוקות יחוו הרבה יותר חום אנושי, יחושו תחושת ביטחון ומן הסתם, לא ירגישו בדידות, פחד ותחושות אחרות שיכולות להשפיע עליהם, במודע או לא במודע.
מעבר לכך, הרי שגם ההורים ירגישו תחושה הרבה יותר חזקה של קירבה לתינוק, תחושת ביטחון ויוכלו להיות רגועים ולישון בשלווה, בידיעה שהתינוק נמצא קרוב אליהם כל הזמן.
מה צריך לעת על שינה משותפת
ראשית, יש לבחון כיצד עושים את זה בצורה נכונה, בצורה כזו שתספק הגנה מלאה לתינוק אך יחד עם זאת, אפשרות להורים לישון כמו שצריך.
שנית, צריך לבדוק את התנאים הפיזיים לכך, בין אם זה אומר עריסה לתינוק מתחברת ובין אם זה שילובים אחרים שיכולים לאפשר לשני הצדדים לישון בצורה טובה.
שלישית, חשוב לוודא שזה נעשה בגבולות סבירים של זמן וגיל, ולא מעבר למה שנדרש.
